<h1>ראבי"ה סימן אלף י"ג</h1>
<h2>דף יז:</h2>
על עסק ראובן ושמעון שנתעצמו בדין. שטען ראובן אילנך נוטה על גגי ומקלקל אותו. ושמעון השיב הדיינין רואין הגג והאילן, מה שיאמרו לי לעשות אעשה. דעתי נוטה כיון שלא טען מכרתו לי, שיש להבחין ולידע לדיינין אם שמעון אינו לא יורש ולא לוקח, דקיימא לן (ב"ב כ"ג ע"א גיטין נ"ח ע"ב) טוענין ליורש וטוענין ללוקח, א"כ אין אנו טוענין בשבילו שום חזקה אפילו אם החזיק באילן. והוה ליה חזקה שאין עמה טענת מכירה או מתנה ואינה חזקה. כדתנן במשנה חזקת הבתים (מ"א ע"א) מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה. וצריך לסלק הזיקו מראובן אם הוא מקלקל גגו. כמו ששנינו (שם פ"א ע"א) הגדילו ישפה. כמו שהבאתם. ואם אינו מזיק לו, כגון זאת כופין על מדת סדום. אך אם דואג וטוען שלא יזיק לו ויחזיק לאחר זמן כשיזיק, חייב לסלק. או ראובן עצמו יקוץ כשיזק לו כדתנן (שם כ"ו ע"א) היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו. והוא הדין בנופות. ואם יורש שמעון או לוקח, טענינן ליתמי מאי דמצי אבוהון למיטען ולא יותר. שאפילו אם נטע ברשות, אפ"ה כשיזיק עתה לראובן שרשין או נופותיו חייב לסלק כיון שאותו ההיזק לא היה בימי אביו של שמעון אלא עתה. וודאי אילו היה כבר בימי אביו של שמעון ההיזק, שמעון הבא מכוחו טענינן ליה כיון שהחזיק בו אביו אימור פייסיה לראובן בדמים או ברצוי מחילה ומתנה. אבל אם עתה גדלו ומשבר' את הגג, אפילו הרשהו לסמוך כשיזיק לו חייב לסלק אם לא קיבל עליו בפירוש כל ההזיקות העתידין לבא לו מחמת הנופות. ואמרינן בפרק איזהו נשך על משנת מכר לו את השדה (ס"ו ע"א) דלוקח בעי אתנויי ולא מוכר. ואם לא התנה הפסיד לוקח. וכן דין כל תנאים. ותמיהני איך עלה על דעתיכם (שחרב) [שיחרב] הבית (מאילן) [הא אילן] הנוטה לשדה חברו קוצץ מלא המרדע [כ"ז ע"ב]. ואתה מביא מדר' יוסי דרישא [כ"ה ע"ב] ולא יקוץ. וכי סבורים אתם שאילו היו חלוקין שלא היה התלמוד מקשי מרישא לסיפא. אך עיקר הדבר אכתוב לך לבסוף כמו שקבלתי מפי רבינו אבי נ"ע שקיבל מרבותיו שברינשבורק ומהם תלמדו דין הזה. והוא כתב דברים שאין להם סוף ואני אקצר לך. אך תעיין בפירקין הלכה קמייתא בפרק לא יחפור ואז תתיישב ותבין על העיקר הדברים. מההיא דאילן הנוטה לכאן ולכאן [כ"ז ע"ב] לא אאריך כי אינו עניין לכאן. וקשה לפר"ש ממסכת נדרים. ובפי' זקני (ראב"ן סי' א') תמצא אצלו לכן לא אאריך בזה. ודע כי כל דברים של היזק שווין בבבל ובא"י הכל לפי העניין כדאמרינן בפרק השותפין על משנת ולא את השדה (י"ד ע"ב) בבבל מאי וכו'. וצריכין אנו לחזור בתקנתם נמי. ועובדא דחופר בור דרב הונא בפרק לא יחפור (כ"ו ע"א) נעשה בבבל. וההיא דאילן הנוטה מביא וקורא (שם כ"ז ע"ב) וזה אינו ניזק כלל (כל כך) שהרי אם ניזוק יכול לחותכם כדתנן (שם פ"א ע"א) אם הגדילו ישפה. הילכך אע"ג דזה נהנה מאויר קרקעו מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שאין להקפיד בדבר מועט כזה. ומיהו אם יש לו היזק יקוץ כדתנן (שם) קוצץ מלא המחרישה. איתמר [י"ז ע"ב] הבא לסמוך בצד המיצר אביי אמר סומך. ואפילו כן השני צריך להרחיק. אע"פ שהראשון לא הרחיק דהא בהיתר סמך, שעדיין לא היה ניזוק שמא לא ימלך לחפור, ואפילו אם ימלך, הראשון בהיתר עשה וצריך השני להרחיק. ומיהו אין צריך להרחיק כי אם ג' טפחים. אע"פ שאם באו לחפור שנים בבת אחת היו צריכין ו' טפחים זה ג' וזה ג', השתא מיהא מרחיק רק ג'. אבל רבינו משולם משמע מדבריו שהשיב שהשני ירחיק ו' טפחים, כיון שהראשון עשה ברשות שלא (ירחיק) [הרחיק] לו. וכן סברת רבינו יצחק ב"ר מרדכי אך לא הצריך אלא ג' טפחים. ורבינו אפרים ב"ר יצחק פליג ואומר אעפ"י שברשות סמך, כשימלך השני ויחפור צריך הראשון לסתום (בידו) [בורו] ולהרחיק ג' טפחים והשני ג' טפחים. ועל פי שיטה זו מוליך כל סוגיית ההלכה. ואע"ג דהילכתא כרבא דאינו סומך, (אינו) [אני] מביא לך מדאביי היכא דברשות סמך שנתן לו בפירוש רשות, כמעשה שלכם שאני דן עליו, שבזה כולי עלמא מודי דהשתא גמרינן דינא מדאביי. ואביי ורבא מפרשי מילתייהו בה בין לרבנן בין לר' יוסי. ודו"ק ותשכח. תנן לא יחפור וכו' [הא ליכא בור סמיך] בשלמא להאי לישנא וכו' מתני' בשאינה עשויה לבורות (הא ליכא בור סמיך). והנה הראשון סמך על המצר דהא אינה עשויה לבורות, ואפילו הכי אומר במשנה שהאחרון ירחיק, ואין יכול לומר עד עתה לא היה מזיק לי והייתי שותק אבל עתה שמזיק לי תרחיק, מאחר שבתחילה ברשות סמך. וסגי ליה בג' טפחים לדברי הרב ר' יצחק ב"ר מרדכי וכו'. עד (י"ח ע"א) אימא סיפא אם האילן קדם לא יקוץ וכו'. ומשם הקשה אבא מרי להם. ותירצו לו רבותיו דהיזק דאילן לא דמי לכולהו היזיקות דמתני' גפת וזבל ומחרישה. שלשם (באילן) [באילו] יש כותל מזומן ההיזק לכך צריך לסלק כשיזיק אפילו סמך בתחילה ברשות ואפילו לר' יוסי. אבל אילן אפילו אם היה שם כותל אינו מזומן ההיזק עד שיגדלו לאחר זמן השרשים, הילכך אפי' יזיק לאחר זמן אין צריך לסלק ההיזק לר' יוסי (אפילו) דקיימא לן כוותיה היכא דלא הוי גיריה דיליה דעל הניזק להרחיק את עצמו. ולפנים אפרש טפי. והני מילי עד שלא נכנס לתוך שלו אבל כשיכנוס יקוץ. ויש מתרצים בעניין אחר. ועוד מזאת ראייתם דצריך לסלק כשיזיק, דקאמר (שם) דיקא נמי דקתני אם היה רפת בקר קודמת לאוצר מותר. דעל כורחי' יש לך לפרש באי אמרת בשלמא אפילו לאביי, שאם אינו מודה אביי בזה מאי אולמיה דסיפא מרישא. אלא על כורחי' ה"פ, אי אמרת בשלמא דדירה שני, משום הכי מותר, אלא אי אמרת לא שני ליה, נהי נמי דלכתחילה סמיך, מכל מקום האי כבר נעשה אוצר והרי אביי מודה נמי שיש לו עתה לסלק. אלא מאי אית למימר דירה שני, (לידה) [לרבא] נמי מצי לסמוך לכתחילה משום דירה שני. קצרו של דבר אפילו כשסומך ברשות, כשיזיק לו לבסוף יש לו לסלק. רק מאילן דלא יקוץ קשה קצת. והתירוץ כתוב לעיל. וכן שיטת רבינו יב"א. וההוא דאילן תירץ אע"ג דכשמזיק אמרינן לא יקוץ, היינו טעמא משום שהרשוהו חכמים לעשות משפט לעצמו כשיזיק לו. כדתנן (שם כ"ו ע"א) היה חופר בו שיח וכו' קוצץ וכו'. ושוב לא יזיקו לו לבור וכל שעה שיגדלו יקוץ. הילכך למה יקוץ האילן הלא השרשים רק המזיקין והוא יקוץ אותם. אבל אם היה מזיק האילן היה קוצץ אותו כדין גפת ומלח וחרדל לדבורים. וזה תירוץ הגון מכולם. והכי נמי אשכחן לרב הונא [כ"ז ע"א] שהיה קוצץ וחופר מפני שלא היה מוצא תקנה אחרת, וכשמוצא תקנה כופין על מידת סדום. מדברי כל רבותינו שמעינן שבדין הבא לפניכם חייב לקוץ אם מזיקו. כללו של דבר. אפילו לר' יוסי שאומר אע"פ שהבור קדים לא יקוץ, זהו דווקא האילן לא יקוץ. ואם ניזק מן השרשין יקוץ אותם. כדתנן בסיפא (שם) היה חופר בור וכו'. ור' יוסי מודה בסיפא. ובכי האי גוונא על (הניזק) [המזיק] להרחיק כיון שיכול שלא יכנ(י)ס בשלו. וכן בפרק הבית ועלייה [קי"ז ע"א] איפשר לתקן ולהרחיק. אבל בהפסד על שנכנס לתוך של חברו ואי איפשר לניזק להרחיק, אפילו ר' יוסי מודה שיעשה משפט לעצמו ויקוץ הנכנסין לשלו, דעביד דינא לנפשיה במקום דאיכא פסידא כדאמרינן בריש פרק המניח את הכד (כ"ז ע"ב). ובפרק הבית והעלייה (שם) אמרינן לר' יוסי לתחתון לתקן שלא יכנסו המים לשלו. ואי איפשר לו לחתוך הנכנס בתוך שלו אם לא יתקן התקרה. הילכך יתקן כיון דתיימי והדר נפלי דלא הוי גירי דיליה, אבל אם היה יכול להסיר הנכנסין בתוך שלו, אפילו אם היה נפסד המזיק כגון הכא בקציצת השרשים, היה הניזק קוצצו אפילו לר' יוסי. אבל בנטיעה דהיינו גוף האילן שאינו עומד בשלו לא יקוץ המזיק. אבי העזרי.
<h2>דף מא.</h2>
על עסק ראובן ושמעון שנתעצמו בדין. שטען ראובן אילנך נוטה על גגי ומקלקל אותו. ושמעון השיב הדיינין רואין הגג והאילן, מה שיאמרו לי לעשות אעשה. דעתי נוטה כיון שלא טען מכרתו לי, שיש להבחין ולידע לדיינין אם שמעון אינו לא יורש ולא לוקח, דקיימא לן (ב"ב כ"ג ע"א גיטין נ"ח ע"ב) טוענין ליורש וטוענין ללוקח, א"כ אין אנו טוענין בשבילו שום חזקה אפילו אם החזיק באילן. והוה ליה חזקה שאין עמה טענת מכירה או מתנה ואינה חזקה. כדתנן במשנה חזקת הבתים (מ"א ע"א) מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה. וצריך לסלק הזיקו מראובן אם הוא מקלקל גגו. כמו ששנינו (שם פ"א ע"א) הגדילו ישפה. כמו שהבאתם. ואם אינו מזיק לו, כגון זאת כופין על מדת סדום. אך אם דואג וטוען שלא יזיק לו ויחזיק לאחר זמן כשיזיק, חייב לסלק. או ראובן עצמו יקוץ כשיזק לו כדתנן (שם כ"ו ע"א) היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו. והוא הדין בנופות. ואם יורש שמעון או לוקח, טענינן ליתמי מאי דמצי אבוהון למיטען ולא יותר. שאפילו אם נטע ברשות, אפ"ה כשיזיק עתה לראובן שרשין או נופותיו חייב לסלק כיון שאותו ההיזק לא היה בימי אביו של שמעון אלא עתה. וודאי אילו היה כבר בימי אביו של שמעון ההיזק, שמעון הבא מכוחו טענינן ליה כיון שהחזיק בו אביו אימור פייסיה לראובן בדמים או ברצוי מחילה ומתנה. אבל אם עתה גדלו ומשבר' את הגג, אפילו הרשהו לסמוך כשיזיק לו חייב לסלק אם לא קיבל עליו בפירוש כל ההזיקות העתידין לבא לו מחמת הנופות. ואמרינן בפרק איזהו נשך על משנת מכר לו את השדה (ס"ו ע"א) דלוקח בעי אתנויי ולא מוכר. ואם לא התנה הפסיד לוקח. וכן דין כל תנאים. ותמיהני איך עלה על דעתיכם (שחרב) [שיחרב] הבית (מאילן) [הא אילן] הנוטה לשדה חברו קוצץ מלא המרדע [כ"ז ע"ב]. ואתה מביא מדר' יוסי דרישא [כ"ה ע"ב] ולא יקוץ. וכי סבורים אתם שאילו היו חלוקין שלא היה התלמוד מקשי מרישא לסיפא. אך עיקר הדבר אכתוב לך לבסוף כמו שקבלתי מפי רבינו אבי נ"ע שקיבל מרבותיו שברינשבורק ומהם תלמדו דין הזה. והוא כתב דברים שאין להם סוף ואני אקצר לך. אך תעיין בפירקין הלכה קמייתא בפרק לא יחפור ואז תתיישב ותבין על העיקר הדברים. מההיא דאילן הנוטה לכאן ולכאן [כ"ז ע"ב] לא אאריך כי אינו עניין לכאן. וקשה לפר"ש ממסכת נדרים. ובפי' זקני (ראב"ן סי' א') תמצא אצלו לכן לא אאריך בזה. ודע כי כל דברים של היזק שווין בבבל ובא"י הכל לפי העניין כדאמרינן בפרק השותפין על משנת ולא את השדה (י"ד ע"ב) בבבל מאי וכו'. וצריכין אנו לחזור בתקנתם נמי. ועובדא דחופר בור דרב הונא בפרק לא יחפור (כ"ו ע"א) נעשה בבבל. וההיא דאילן הנוטה מביא וקורא (שם כ"ז ע"ב) וזה אינו ניזק כלל (כל כך) שהרי אם ניזוק יכול לחותכם כדתנן (שם פ"א ע"א) אם הגדילו ישפה. הילכך אע"ג דזה נהנה מאויר קרקעו מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שאין להקפיד בדבר מועט כזה. ומיהו אם יש לו היזק יקוץ כדתנן (שם) קוצץ מלא המחרישה. איתמר [י"ז ע"ב] הבא לסמוך בצד המיצר אביי אמר סומך. ואפילו כן השני צריך להרחיק. אע"פ שהראשון לא הרחיק דהא בהיתר סמך, שעדיין לא היה ניזוק שמא לא ימלך לחפור, ואפילו אם ימלך, הראשון בהיתר עשה וצריך השני להרחיק. ומיהו אין צריך להרחיק כי אם ג' טפחים. אע"פ שאם באו לחפור שנים בבת אחת היו צריכין ו' טפחים זה ג' וזה ג', השתא מיהא מרחיק רק ג'. אבל רבינו משולם משמע מדבריו שהשיב שהשני ירחיק ו' טפחים, כיון שהראשון עשה ברשות שלא (ירחיק) [הרחיק] לו. וכן סברת רבינו יצחק ב"ר מרדכי אך לא הצריך אלא ג' טפחים. ורבינו אפרים ב"ר יצחק פליג ואומר אעפ"י שברשות סמך, כשימלך השני ויחפור צריך הראשון לסתום (בידו) [בורו] ולהרחיק ג' טפחים והשני ג' טפחים. ועל פי שיטה זו מוליך כל סוגיית ההלכה. ואע"ג דהילכתא כרבא דאינו סומך, (אינו) [אני] מביא לך מדאביי היכא דברשות סמך שנתן לו בפירוש רשות, כמעשה שלכם שאני דן עליו, שבזה כולי עלמא מודי דהשתא גמרינן דינא מדאביי. ואביי ורבא מפרשי מילתייהו בה בין לרבנן בין לר' יוסי. ודו"ק ותשכח. תנן לא יחפור וכו' [הא ליכא בור סמיך] בשלמא להאי לישנא וכו' מתני' בשאינה עשויה לבורות (הא ליכא בור סמיך). והנה הראשון סמך על המצר דהא אינה עשויה לבורות, ואפילו הכי אומר במשנה שהאחרון ירחיק, ואין יכול לומר עד עתה לא היה מזיק לי והייתי שותק אבל עתה שמזיק לי תרחיק, מאחר שבתחילה ברשות סמך. וסגי ליה בג' טפחים לדברי הרב ר' יצחק ב"ר מרדכי וכו'. עד (י"ח ע"א) אימא סיפא אם האילן קדם לא יקוץ וכו'. ומשם הקשה אבא מרי להם. ותירצו לו רבותיו דהיזק דאילן לא דמי לכולהו היזיקות דמתני' גפת וזבל ומחרישה. שלשם (באילן) [באילו] יש כותל מזומן ההיזק לכך צריך לסלק כשיזיק אפילו סמך בתחילה ברשות ואפילו לר' יוסי. אבל אילן אפילו אם היה שם כותל אינו מזומן ההיזק עד שיגדלו לאחר זמן השרשים, הילכך אפי' יזיק לאחר זמן אין צריך לסלק ההיזק לר' יוסי (אפילו) דקיימא לן כוותיה היכא דלא הוי גיריה דיליה דעל הניזק להרחיק את עצמו. ולפנים אפרש טפי. והני מילי עד שלא נכנס לתוך שלו אבל כשיכנוס יקוץ. ויש מתרצים בעניין אחר. ועוד מזאת ראייתם דצריך לסלק כשיזיק, דקאמר (שם) דיקא נמי דקתני אם היה רפת בקר קודמת לאוצר מותר. דעל כורחי' יש לך לפרש באי אמרת בשלמא אפילו לאביי, שאם אינו מודה אביי בזה מאי אולמיה דסיפא מרישא. אלא על כורחי' ה"פ, אי אמרת בשלמא דדירה שני, משום הכי מותר, אלא אי אמרת לא שני ליה, נהי נמי דלכתחילה סמיך, מכל מקום האי כבר נעשה אוצר והרי אביי מודה נמי שיש לו עתה לסלק. אלא מאי אית למימר דירה שני, (לידה) [לרבא] נמי מצי לסמוך לכתחילה משום דירה שני. קצרו של דבר אפילו כשסומך ברשות, כשיזיק לו לבסוף יש לו לסלק. רק מאילן דלא יקוץ קשה קצת. והתירוץ כתוב לעיל. וכן שיטת רבינו יב"א. וההוא דאילן תירץ אע"ג דכשמזיק אמרינן לא יקוץ, היינו טעמא משום שהרשוהו חכמים לעשות משפט לעצמו כשיזיק לו. כדתנן (שם כ"ו ע"א) היה חופר בו שיח וכו' קוצץ וכו'. ושוב לא יזיקו לו לבור וכל שעה שיגדלו יקוץ. הילכך למה יקוץ האילן הלא השרשים רק המזיקין והוא יקוץ אותם. אבל אם היה מזיק האילן היה קוצץ אותו כדין גפת ומלח וחרדל לדבורים. וזה תירוץ הגון מכולם. והכי נמי אשכחן לרב הונא [כ"ז ע"א] שהיה קוצץ וחופר מפני שלא היה מוצא תקנה אחרת, וכשמוצא תקנה כופין על מידת סדום. מדברי כל רבותינו שמעינן שבדין הבא לפניכם חייב לקוץ אם מזיקו. כללו של דבר. אפילו לר' יוסי שאומר אע"פ שהבור קדים לא יקוץ, זהו דווקא האילן לא יקוץ. ואם ניזק מן השרשין יקוץ אותם. כדתנן בסיפא (שם) היה חופר בור וכו'. ור' יוסי מודה בסיפא. ובכי האי גוונא על (הניזק) [המזיק] להרחיק כיון שיכול שלא יכנ(י)ס בשלו. וכן בפרק הבית ועלייה [קי"ז ע"א] איפשר לתקן ולהרחיק. אבל בהפסד על שנכנס לתוך של חברו ואי איפשר לניזק להרחיק, אפילו ר' יוסי מודה שיעשה משפט לעצמו ויקוץ הנכנסין לשלו, דעביד דינא לנפשיה במקום דאיכא פסידא כדאמרינן בריש פרק המניח את הכד (כ"ז ע"ב). ובפרק הבית והעלייה (שם) אמרינן לר' יוסי לתחתון לתקן שלא יכנסו המים לשלו. ואי איפשר לו לחתוך הנכנס בתוך שלו אם לא יתקן התקרה. הילכך יתקן כיון דתיימי והדר נפלי דלא הוי גירי דיליה, אבל אם היה יכול להסיר הנכנסין בתוך שלו, אפילו אם היה נפסד המזיק כגון הכא בקציצת השרשים, היה הניזק קוצצו אפילו לר' יוסי. אבל בנטיעה דהיינו גוף האילן שאינו עומד בשלו לא יקוץ המזיק. אבי העזרי.
